מה משותף לפינגווינים באנטרקטיקה, הגבול בין ארה”ב למקסיקו והגניזה הקהירית? במילה אחת התשובה היא ‘חכמתההמונים’ אבל בשתי מילים התשובה תהיה ‘חכמת ההמונים’. את הרווח ששמתי בין המילים עכשיו לא באמת הייתם צריכים, המוח שלכם כבר הפריד ביניהם בכוחות עצמו. מחשב לעומת זאת, היה קצת יותר מתקשה לעשות זאת. ומה אם המילים היו כתובות בכתב יד על גבי קלף מלפני אלף שנה? פה אנחנו, ההמונים, נכנסים לסיפור.
בארכיונים, מוזיאונים וספריות ברחבי העולם יש עשרות אלפי כתבי יד ששוכבים ומעלים אבק, מחכים שיגיע תורם להיחשף לעיני כל ולהיות נגישים בחיפוש גוגל קצר. אז מה הבעיה? זמן, והרבה ממנו. לסרוק את הספרים זו לא הבעיה, את זה יכול כל עובד קבלן לעשות, אבל מה לגבי לפענח אותם? לתמלל אותם? להקליד את הטקסט הנכון והמדויק שכתוב בהם, ולנפות את הטעויות שהשתרשו במהלך השנים? זו כבר עבודה שגדולה על מידותיו של חוקר אחד ואפילו על אלפי חוקרים. אבל היא לא גדולה מדי בשביל האנושות.
חפש באנטרקטיקה
“אני יחסית מיומן בחיפוש קטעים רלוונטיים בכתבי יד” מסביר ד”ר שמעון פוגל את הבעיה, “ועדיין לפעמים לוקח לי רבע שעה רק למצוא פסקה מסוימת מאחד מכתבי היד של מדרש תנחומא. ולהתחיל להשוות משפטים? זה כמעט בלתי אפשרי”. במעבדת אליהו למדעי הרוח הדיגיטליים שיושבת באוניברסיטת חיפה, מנסים להתמודד עם הבלתי אפשרי הזה.
במעבדה, שד”ר פוגל הוא אחד מעמיתי המחקר שלה ומובלת בידי משה לביא, מנצלים את חוכמת ההמונים בשביל לפתור את הבעיה הזו ואחרות בתחומי מדעי היהדות לצד ההיסטוריה הישראלית והכללית. בשביל להבין איך בדיוק הם מתכוונים לעשות את זה, נצטרך לחזור קצת אחורה והרבה דרומה – לאנטרטיקה.
נניח שאנחנו מעוניינים לדעת כמה פינגווינים בדיוק יש באנטרטיקה, באיזה קצב הם מתרבים וכולי, כל מיני שאלות שעולות לעיתים כחלק ממחקרים מדעיים בתחום הזואולוגיה, האם בן אדם אחד יכול לשבת ולהתחיל לספור אותם בעצמו? כמובן שלא. האם צוות של חוקרים יכול לעשות את זה? גם, בלתי אפשרי.
לעומת זאת, מה שכן אפשרי ופרוייקט ‘zooniverse’ של אוניברסיטת אוקספורד עושה אותו בהצלחה כבר כמה שנים, זה לקחת תמונות לוויין של הקוטב, לחתוך אותם לריבועים קטנים, ולשאול אנשים אקראיים ברחבי העולם כמה פינגווינים יש בתמונה הספציפית שהם רואים. כל תמונה מוצגת בפני כמה אנשים שונים, וכשהמחשב מזהה שיש הסכמה גורפת לגבי מספר הפינגווינים הוא מכניס את המידע למערכת, ועובר הלאה, לתמונה הבאה.
ד”ר פוגל מספר לי על שני תתי פרוייקטים של המעבדה, שעובדים על אותו רעיון בדיוק: ‘תיקון סופרים’ ו’סופרי הגניזה הקהירית’. תיקון סופרים מתמקד בגרסאות שונות וכתבי יד של מדרש תנחומא, ואילו סופרי הגניזה הקהירית, כשמו כן הוא, מתעסק בתמלול אלפי כתבי היד שנמצאו בעליית הגג של בית כנסת בן עזרא בקהיר. אגב, תמלול הגניזה הוא לא פרוייקט ישראלי בלבד, אלא שיתוף פעולה עם הספריה של אוניברסיטת פנסילבניה וחוקרים מפרינסטון, וגם, עם ‘זוניברס’. כן, האלו (בין היתר) עם הפינגווינים.
כך קורה הקסם
בסוף, אני וגם רוב הקוראים לא חוקרים ולא מבינים בכתבי יד, אז אשמח שתסביר למה כל כך חשוב לפענח ולתמלל גרסאות שונות של אותו הטקסט, הרי אנחנו יודעים כבר יודעים מה כתוב שם?
“ניקח את פרויקט ‘תיקון סופרים’ לדוגמה” עונה פוגל, “כשאתה ניגש למדף ולוקח מדרש תנחומא, יש לך ביד ספר שהודפס בדרך כלל במאה העשרים, והוא אפילו לא סוף תהליך. המדרש מורכב משכבות על גבי שכבות כידוע, והוא מכיל ציטוטים ממדרשים קודמים, ועיבודים ועריכה, אבל מי בחר אילו שכבות הוא יכיל? רק בספר דברים יש לנו ארבעה סוגי מדרש תנחומא: ‘תנחומא לספר דברים’, ‘תנחומא בובר דברים’, ‘דברים רבה’ ו’דברים רבה הספרדי’. כלומר, אנחנו מתחילים עם ארבע גרסאות שלא זהות אחת לשנייה, וזה בלי להזכיר את הגרסאות שמצאנו בקטעי הגניזה או את עדי הנוסח השונים לכל אחת מהגרסאות.
“הספר שאתה תחזיק ביד, אם נחזור אל מדרש התנחומא שהרמת מהמדף, מכיל רק אחת מהגרסאות האלו, בדרך כלל אחת שנבחרה מסיבות די שוליות ואנקדוטליות. אפשר להגיד כמובן שכל זה לא מעניין ואני רוצה ללמוד את מה שהתקדש בדפוס, וזה בסדר גמור. אבל אם רוצים להעמיק וללמוד ברצינות, להבין באמת את החיבור שאנחנו מחזיקים ביד, צריך להיות מסוגלים לחפש בתוכו, להשוות.
“תחשוב איך פרויקט השו”ת שינה את עולם הישיבות, ואני נכנסתי לעולם הישיבות אחרי שהוא כבר נכנס, הוא שינה את התפיסה שלנו לגבי בקיאות בידע, את השאלות שלנו, את המקורות אליהם אנחנו יכולים להגיע. יש פה חומרים שגנוזים בכל מיני ספריות ומאמרים, ואנחנו רוצים שהם יהיו נגישים לכל מי שרוצה ללמוד אותם.
“מדובר באוצרות רוח של העם היהודי, ומשהו שמשלים את לימוד התורה. ה’נבירה’ הזו בטקסטים מאפשרת לנו להבין מה זה התנחומא, או, שאלה בסיסית אפילו יותר, מה זה המדרש, אבל גם לעסוק בשאלות יותר מורכבות כמו למה ואיך. יש פסקאות שלמות שנעלמו מהמדרש כי הן נחתכו מהדפוס או להפך, פסקאות שהתווספו מסיבות שונות ואנחנו רואים שהם לא היו במקור”.
וכאן, בנקודת המפגש הזו בין הצורך המחקרי-לימודי לחוכמת ההמונים קורה הקסם. מכיוון שלא כל גרסה שווה הדפסה ומצדיקה חוקרים מנוסים שיעתיקו בשכר, היכולת לקחת מחשב ולחבר אותו לציבור נותנת את היכולת להנגיש לקהל הרחב קטעים וטקסטים שפעם היו נחלתם של חוקרים ספציפיים בלבד.
אני נפרד מד”ר פוגל ותוך דקה אני כבר באתר, להתנסות בפרויקט בעצמי. לחיצה קטנה על הכפתור ואני מקבל צילום של עמוד מתוך ספר, והאתר מבקש ממני לעזור לו לקרוא את השורה המודגשת באדום. שורה, זה הכל. כל אחד עם כמה דקות פנויות יכול לעשות את זה. כמו שאתם רואים, המחשב כבר ניסה את כוחו, ועכשיו הוא בעיקר מבקש את אישורי. במקרה הזה הוא די צדק, אבל בשורות הבאות הוא קצת מאבד את זה ואני מתקן אותו בנימוס. אגב, זו הזדמנות נפלאה להתנשא על המחשב שלך, אחרי כל השנים שהוא פותר לנו דברים ומסתכל עלינו מלמעלה.
ומה הקשר בין כל זה לגבול בין ארה”ב ומקסיקו? מסתבר שלא רק המדע משתמש בחוכמת ההמונים, אלא גם הפטריוטיות. שנים ארוכות שהגבול בין ארה”ב למקסיקו היה פרוץ, כיוון שבגלל אורכו העצום פשוט לא היה מספיק אנשים שישגיחו על כולו. גם כאן, האינטרנט שינה את התמונה. יוזמה פרטית דאגה להתקין מאות מצלמות רשת לאורך הגבול המתפתל, ולקשר את כולם לאתר ייעודי כשמתחת לכל צילום הופיע מספר הטלפון של הסגן שריף המקומי.
וכך, אזרח אמריקאי שמתגורר בניו-יורק היה חוזר הביתה מהעבודה, אוכל ארוחת ערב, פותח את החגורה, ומתיישב ליד המחשב לחצי שעה של שמירה על ארצו, בכך שהוא משגיח על קטע גבול של חמישה קילומטר שמרוחק ממנו מאות ואלפי קילומטרים. חוכמת ההמונים של אזרחים טובים מכל רחבי ארצות הברית, הצליחה בפרויקט שהצבא החזק בעולם נכשל בו. אז בין אם אתם פטריוטים אמריקאים, חובבי פינגווינים או סתם רוצים להגדיל תורה ולהאדירה, פעם הבאה שיש לכם כמה דקות פנויות מול המחשב, אתם כבר יודעים מה לעשות.
