שאלה: אני נשואה ואם לילדים. אני עושה הכל למען בעלי והילדים. בעלי מבקש ממני לעשות דברים שהם מעבר ליכולתי. אני עושה בלית ברירה, רק שיהיה מרוצה ולא יכעס עלי. הוא אומר שתפקיד הבעל להחליט ואני צריכה למלא את רצונו. גם למדתי שאישה כשרה עושה רצון בעלה. ובאמת, זה מה שאני רוצה להיות, עושה את רצונו. אך כל מה שאני עושה לא מספיק ואני נחנקת ועצובה. כיצד יוצאים ממצב ביש כזה?
תשובה: לפני שנראה איך יוצאים ממצב ביש כזה, אני רוצה לשקף לך את המצב בו את נתונה. את נחנקת כי את חונקת את כעסך על בעלך. את עצובה, כי את מאפשרת לבעלך לעצב אותך לפי צרכיו, ללא קשר לאישיותך (שכנראה אינה ידועה לבעלך ואולי גם לך).
את לא מרשה לעצמך לכעוס על בעלך, כי נראה לך שזו חובתך ולכן את מפנה את כעסך כלפי עצמך, על שאינך יכולה למלא את רצונותיו. כעס המופנה פנימה, גורם לעצבות ואף לדיכאון. את הופכת את עצמך למכשיר לשימוש הזולת.
את רוצה לרַצות את כולם, שכולם יהיו מרוצים. שכחת רק אדם אחד משמעותי-את עצמך. התעלמותך מצרכייך, גורמת לך להרגיש נעלמת, לא קיימת. את רומסת את עצמיותך וחושבת שבכך את אוהבת ונותנת לזולת. אכן, "ואהבת לרעך כמוך", זה כלל גדול בתורה. את רעך תאהב כמו את עצמך. תחילה תדעי לאהוב את עצמך, כדי לאהוב ולהעניק לזולתך. כדי לצאת ממצב ביש כזה, כדברייך, את צריכה בראש וראשונה, לראות את עצמך. שאלי את עצמך: מי אני? מה אני רוצה? מה המטרות שלי בחיים? מהן השאיפות והחלומות שלי?
זוהי זכותך הבסיסית וגם חובתך כלפי עצמך, להכיר בצרכייך ובחלומותייך. הפירוש המעשי הוא לתרגם ולתרגל את האמירה: "אני רוצה " במקום "אני צריכה" ואו "אני חייבת".
אני משערת שתתפלאי על דברים אלה ותאמרי? "הרי כל הזמן יש מריבות בין בני זוג, כי כל אחד רוצה רק לעצמו ואני כל כך לא אנוכית וזה לא בסדר?
"זו אכן הבעיה, שאת כל כך לא אנוכית, שאין לך מקום בזוגיות ובמשפחה בביטוי אישיותך. חשבי לרגע, מהי מטרת קיומך בעולמו של הקב"ה? לשם מה נוצרת?
קיומך מעיד על כך שאת אישיות יחודית ומיוחדת, המתגלה רק ע"י ביטוי רצונותייך. גם בעלך והילדים רוצים לראות אותך כרעיה ואם בעלת אישיות וערך עצמי. בגילוי אישיותך המיוחדת, יש לך יעוד- להנחיל מעצמך לבעלך ולילדים את הטוב שבך. בודאי תעלה בך השאלה "אם אומר את רצונותי בניגוד לרצון בעלי, איך נסתדר?
"התשובה לכך היא : בשלב ראשון חשוב מאוד שכל אחד מכם ידע את רצונותיו ויכיר בהם, ז"א לקבל בהבנה שזכותו של כל אחד מכם להבעת רצונות עצמיים. בשלב השני, שיחה מתוך כבוד עצמי וכבוד לבן הזוג הנוכח בשיחה. להקשיב באמת לרצונות הנגדיים ולהבין את מקורם ואת הרגשות המתלווים אליהם. לא חייבים להסכים. בשלב השלישי: כשכל אחד מבין "מה עובר או חווה בן זוגו", הוא יהיה מוכן להיפתח ולבוא לקראתו (לא על חשבונו). בראש פתוח ומכבד, עולים רעיונות יצירתיים לפתרונות אפשריים המאפשרים סיפוק הדדי.
גם בקונפליקט, שאחד צריך לוותר לזולתו "המוותר" עושה זאת מתוך נכונות, קבלה ורצון לתת לבן הזוג, ללא תחושה של רמיסת העצמי. כי הרי השמיע והביע את רצונותיו ואף זכה להבנה ותשומת לב רבה. מאחלת לך לצאת מעבדות לחרות עצמית בביטוי אישיותך. בחרות של שני בני הזוג, תגיעו להבנה ולשיתוף פעולה שינסכו בכם שמחה, קרבה, אהבה וחיבור נכון ואמיתי בזוגיות שלכם. בהצלחה בבניין אישיותך ובבניין ביתכם.
