הרבה פעמים נשאלתי: ר’ נחמן אומר להסתכל על הנקודות הטובות ולהתמקד בהם כל הזמן. תגיד לי זה לא יכול להביא לשאננות והפקרות, ואפילו לגאווה ולעוף על עצמי?
ואיך אפשר להתקדם ולהשתפר בלי ביקורת ומשפט?
ובכלל ר’ נחמן בעצמו אומר שאדם צריך לעשות כל יום משפט (לקוטי מוהר”ן תורה טו’)?
אלא כמו בכל דבר בקדושה יש גבול עדין ודק לפעמים כמעט בלתי נראה בין אמת לשקר, בין הדבר האמיתי לבין המחליף הלא אמיתי שממש דומה לו.
כך יש בית משפט עליון אמיתי המגדל, המקדם המצמיח שמעלה למעלה וכנגדו יש בית משפט תחתון המחליש המכווץ המוריד למטה.
מי הם בכלל והאם יש לי בחירה ביניהם? בית משפט תחתון התחיל ונוצר באין ספור פעמים שהרגשנו שהורינו או הסביבה הקרובה אלינו לא היו מרוצים מאיתנו, שפטו וביקרו אותנו והיו מאוכזבים ממנו.
הם ציפו מאיתנו להיות משהו מאוד מסויים וכל עוד אנחנו לא שם ולא מיישרים קו עם אותה ציפיה שכבר מושרשת בליבנו אנחנו מרגישים לא בסדר ולא אהובים.
בית המשפט הזה בדרך כלל פתוח רוב היום ו”מחכה” להזדמנויות להוכיח לנו עד כמה אנחנו לא בסדר.
כמובן התוצאה היא חוסר רצון, חולשה, רגשות אשמה, אכזבה ותסכול עד יאוש…
לעומתו בית משפט עליון שזאת כוונת התורה ורבינו שהדריך אותנו לעשות משפט כל יום זה לא תחושות שעולות לבד אלא בחירה שלנו לעשות תשובה היינו להתבונן על מעשינו, דיבורנו והרגשתנו ולבחון מה נכון ומה לא נכון, מה אמת ומה שקר, באופן ענייני לחלוטין, כלומר ממוקד במעשה עצמו מתחרט עליו, מתוודה ומקבל לעתיד ואז פשוט ממשיך קדימה.
כמו שרבינו אמר גם אם הייתי עובר על העבירה החמורה ביותר הייתי עושה תשובה ועף קדימה, לא מתעכב לרגע מיותר על רגשות אשמה שמגיעים מהגאווה שלנו, איך זה יכול להיות שצדיק כמוני נפל.
אפשר לומר שבית משפט תחתון מתרכז באדם עצמו שמראה לי עד כמה אני גרוע ובית משפט של ה’ אומר לך אתה אהוב ומדהים אך תיקח אחריות על המעשים שלך שמאפילים על הטוב הזוהר הזה ותתקנם.