Jerusalem

9°C
Few clouds

He

Fr

Es

Ru

En

"מדובר באובדן שליטה מוחלט"; תיעוד מרתק ומטלטל של השפעות הקורונה על בני הנוער

כשנה לתוך קורונה, אפשר כבר לשרטט את השלכותיה החינוכיות על בני הנוער. לפניכם ראיון מיוחד עם הורה, נערה, ר"מ ופסיכולוגית על החיים בתקופה הזו, הקשיים המורכבים שהם מנת חלקה, ועצות זהב לגבי צליחה כמה שיותר מוצלחת של המשבר הנוכחי
שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
צילום: מירי שמעונוביץ'

"הקורונה היא סוג של מאיץ חלקיקים עבור הילד שלי, כל העליות והנפילות של גיל ההתבגרות שאמורות להימשך כמה שנים מתנקזות אל תקופת הקורונה" אומר לי איתן בראיון הטלפוני איתו. כמי שמשתייך לזרם החרדי-לאומי, הוא מתאר בכאב רב את ההתמודדות של ילדו ר' עם משבר הקורונה. לא מדובר בהתמודדות פיזית חלילה, בנו בריא למדי, אך מדובר בהתמודדות קשה לא פחות – רוחנית.

שנה של קורונה היא נקודת ציון טובה לעצור ולבחון את ההשלכות החינוכיות של התקופה הזו. יש לא מעט נזקים אבל גם מקום לאופטימיות. ראיינתי ארבעה מרואיינים שכל אחד מהם מציג נקודת מבט משלו על תקופת הקורונה וביחד נוצר סיפור שלם. איתן, אב מודאג לתלמיד תיכון החושש ממה שעובר על בנו בשנה האחרונה; הודיה, תלמידת תיכון שדווקא התפתחה לכיוונים חדשים ומעניינים; זיו – ר"מ בישיבה תיכונית שרואה איך כל תלמיד הוא עולם ומלואו; איילת, פסיכולוגית קלינית, שמדברת על הקשיים של בני הנוער בתקופה הזו אבל גם משאירה סימנים חיוביים ביחס לעתיד. את המסע הזה אני בוחר לפתוח כאמור עם איתן.

 

"תגיד תודה שהוא מגיע לשולחן שבת"

סיפורו של ר', תלמיד ישיבה תיכונית נחשבת, כפי שהוא מתואר על ידי איתן אביו, הוא רק סיפור אחד מתוך רבים. נערים ונערות שעולמם היטלטל בתקופת הקורונה בעקבות סגירת מוסדות החינוך, והנזק שלהם כמעט שלא מדובר או נוכח בתקשורת המיינסטרים בישראל.

איתן הוא אב למספר רב של ילדים. את הראיון הוא מקיים בחשש מסוים כדי שלא לדבר לשון הרע בבנו, עד כדי כך הדברים מגיעים. לאיתן שלושה ילדים בגיל התיכון ועוד כמה ילדים בגילאים צעירים יותר. מלבד ר', איתן מספר, שאר ילדיו מתמודדים בצורה סבירה עד כמה שניתן עם התקופה.

"לפני הקורונה, הילד שלי ידע עליות וירידות בעבודת ה' ובלימוד התורה שלו, אבל סך הכל המצב שלו היה בסדר. פתאום באה הקורונה והרסה הכל. אנחנו מרגישים על הבשר שלנו את המשפט 'הבטלה מביאה לידי חטא'. זה מתחיל בזה שהוא לא קם בבקרים ללימודים ב'זום' ומתעורר באמצע היום, נמשך בבזבוז זמן אדיר לשטויות בוואטספ וממשיך בחשיפה לסמים. כהורה יש לי אפס סמכות הורית כלפיו ואני כמעט לא מסוגל להוציא ממנו כלום.

מה לדעתך גרם לכל התהליך הזה בתקופת הקורונה?

"נוצר מצב אבסורדי. מצד אחד אין לימודים, מצד שני הם כל הזמן נפגשים עם חברים. הילדים בגישה כזו, שגם אני מחזיק בה, שעושים מהקורונה יותר ממה שהיא. נכון, אנשים נפטרים אבל זה בעיקר פוגע באוכלוסיות בסיכון ולא ברור למה סוגרים להם את מערכת החינוך. זה יוצר אצל הילדים מצב של גיחוך והם מבלים כל היום ביחד. בלי שום מסגרת מסודרת התוצאה היא כמו שהזכרתי, התפרקות מוחלטת".

ניסיתם אולי לדבר עם הצוות החינוכי שלו בישיבה? לבקש מהם שידברו איתו?

"כן. דיברנו עם הר"מ שלו ועם הצוות החינוכי. הר"מ אמר שניסה להתקשר אליו הרבה פעמים אבל הילד ישן בשעות שמתקשרים אליו או שהוא מסנן את השיחות. הר"מ אמר שלא מדובר במצב יוצא דופן, והרבה תלמידים בכיתה של הבן שלי עוברים תהליך דומה. מתוך 40 תלמידים בכיתה שלו, אולי 2-3 תלמידים מתעוררים לשיעור גמרא בזום".

מה אתה כאבא מנסה לעשות כשהילד מגיב ככה? איך אתה מרגיש לגבי זה?

"זה לא קל, כי אתה כהורה מרגיש כישלון שאולי אתה עצמך אשם, אולי אני לא מספיק טוב. זה מביא לכעסים כלפי הילד, וזו מלחמה. הייתה לי שיחה עם ראש הישיבה שלו. סיפרתי לו שהילד לא קם בשבת בבוקר לתפילה, אלא רק מגיע לשולחן שבת. אתה יודע מה הוא ענה לי? הוא אמר שאני צריך להגיד תודה שהוא מגיע לשולחן שבת. בסופו של דבר הגענו למסקנה, שהעניין של הילד עם בורא עולם זה עניין שלו. אסור לי להיאבק בו, זה רק יגרום לתגובה קשה מצדו".

איך בכל זאת אתה מתמודד עם העניין?

"קודם כל הרבה תפילות שנעבור את התקופה הזו. מעבר לכך, יש ספר אחד שממש הציל אותי ואני ממליץ עליו לכל הורה שנקרא 'בוסר המלאכים'. חיבר אותו הרב דן טיומקין, והוא עזר לי להבין את ההתנהגות של הילד ואת הצורך שלו לבחון גבולות. להגיד לך שאני יודע מה יהיה? אין לי מושג. מקווים לטוב".

 

קורונה? הודיה גולדשטיין מפתחת תחביבים חדשים

אני ממשיך לראיון הבא שבו אני מדבר עם הודיה גולדשטיין, בת שש עשרה וחצי, מתגוררת ביד בנימין ולומדת באולפנא בקיבוץ "חפץ חיים". אם איתן מתאר מציאות שקרובה להיות קטסטרופה, אז הסיפור של הודיה שונה במאה שמונים מעלות. היא רואה את תקופת הקורונה ככזו שמאפשרת התפתחות והתקדמות בהרבה מאוד מובנים.

הודיה מתארת את "שגרת הקורונה" שלה בצורה יחסית רגועה. "אני קמה בכל יום בשמונה ונמצאת בלימודים ב'זום' עד ארבע וחצי. רוב הזמן הדלת סגורה ואני לא רואה את האחים שלי, שזה קצת מבאס אבל אני לוקחת מהתקופה הזו הרבה טוב.

"התחלתי פרויקט צילום והחלטתי שבכל יום במשך שנה אצלם תמונה, ואני מצליחה להתמיד בזה. בנוסף, התחלתי לכתוב כתבות לעיתון של האולפנה, גיליתי שאני יודעת לצייר טוב, והתחלתי לנגן על חלילית. גיליתי הרבה תוכן שאפשר להכניס בתקופה הזו".

ואיך הקשר עם המשפחה בתקופה הזו? לחוץ?

"דווקא לא. הקשר שלי עם המשפחה התחזק, ובמיוחד עם אימא שלי. התחלתי ללמוד עם אימא שלי משהו בכל ערב. אני מכינה ארוחות ערב למשפחה, דברים שלא היו קורים בתקופה הרגילה ועכשיו יכולים לקרות".

ומבחינה דתית? איך את רואה את התקופה הזו?

"אני ספציפית מרגישה שהתקדמתי בזכות הקורונה. יש לי יותר זמן פנוי לברר, לחפש את עצמי ולשאול שאלות. יותר זמן ללמוד לימודי קודש. אני לומדת בעיקר לבד, כי לשיעורי תורה קשה להקשיב בזום. נורא קשה לקבל ממישהו תוכן ערכי ורוחני באופן הזה. יש לי את הרב שלי, אני שואלת אותו שאלות, אבל זה לא אותו הדבר".

ובכל זאת גם להודיה יש קשיים לא מבוטלים בתקופה הזו. היא אדם שאוהב את ההווי החברתי באולפנא, וכאחת שמקפידה על הוראות הבריאות היא מתנזרת כמעט לגמרי ממפגש עם חברות. "אני מאוד מתגעגעת לחברות שלי, ואני כמעט לא רואה אותן בתקופה הזו. חוץ מחברה אחת שהיא שכנה שלי אז אני רואה אותה לפעמים, אין כמעט מפגשים פנים אל פנים. וזה מאוד חסר לי".

הודיה גודלשטיין

 

 

מכיף גדול ועד סיר לחץ מבעבע

אז אני מבין קצת יותר את עולמם של בני הנוער בתקופת הקורונה, אבל אי אפשר באמת לראות את התמונה כולה בלי לדבר עם איש חינוך. אדם שיתאר לי איך הדברים נראים מנקודת מבטו כמי שנמצא בחזית המאבק לשמירת השפיות אצל בני הנוער, ויכול להציג תמונה מקיפה יותר. אני משוחח עם זיו רפפורט, ר"מ של תלמידי כיתה י"ב בישיבה התיכונית 'צביה קטיף' ביד בנימין. את השיחה איתו אני מקיים תוך שנשמעים מפעם לפעם קולות של ילדים בוכים ברקע, עוד סממן מוכר של התקופה.

לפני הסגר הנוכחי הקשר עם התלמידים התנהל בשלוש דרכים: שיעורים ב'זום', שיחות טלפון עם תלמידים, ומפגשים לימודיים עם התלמידים במקומות שונים – כאשר זיו מקפיד לקיים ככל שניתן מפגשי אחד על אחד עם התלמידים.

אז זיו, איך התלמידים חווים את התקופה הזו? דיברתי עם אבא שתיאר מציאות מתסכלת של מה שקורה לבן שלו, ומצד שני דיברתי עם תלמידה שממש הצליחה לעשות מהתקופה הזו לימונדה.

"מה ששמעת, זה בדיוק המצב. יש מנעד – חלק גדול מהתלמידים חווים את התקופה הזו מכיף ועד פריחה. ירד מהם עול כבד של לימודים, יש להם זמן בשפע והם פנויים לפיתוח תחביבים או גילוי של תחביבים חדשים. מצד שני, חלק גדול גם בהחלט חווים קושי חברתי, המשתנה ממקום למקום ומאדם לאדם. הרוב, כפי שאני מתרשם, המשיכו להיפגש עם בני גילם".

"חלק קטן יותר מהתלמידים גם נמצאים בסיר לחץ משפחתי ולימודי, כי הסיפור הזה של למידה מרחוק מאוד קשה להם. לכן הוחלט בסיומה של תקופת החגים לאשר ההגעה של כיתות מב"ר לבית הספר, כלומר להביא את התלמידים שמתקשים לכיתה.

"הדבר היחיד שמתעצם בתקופת הקורונה הוא חוסר השליטה. למעשה מדובר באובדן שליטה. והכל מתעצם. אם תלמיד עישן לפני הקורונה, כנראה שבמהלכה יעשן יותר. אם צפה בתכנים לא צנועים ברשת, זה גם ילך ויתעצם. בתחושתי הלא מקצועית, רוב הנערים לא חווים התמודדויות חדשות, אלא העצמה בהתמודדות מול קשיים שהיו קיימים עוד לפני הקורונה".

זיו רפפורט

 

 

הקורונה שינתה את אופי הלמידה, כשבתי הספר מלמדים מרחוק. לדעתך זה משהו שהולך להישאר גם אחריה? מה אתה מאמץ מבחינה מקצועית מכל התקופה המשוגעת הזו?

"אני חושב שאאמץ את הניהול המתוקשב של הכיתה. ניהול וירטואלי של הכיתה לצד הניהול ברמה הפיזית, ופיתוח של מרחבי למידה עצמאיים. מה שקורה היום זה שאני מוריד את ההנחיות לגבי החומר שצריך ללמוד, ומאפשר להם ללמוד בשאר הזמן מה שהם רוצים.

"זה הביא לתוצאות מדהימות", אומר זיו. "יש לי תלמיד שפתח עסק בתקופה הזו, תלמיד שהתחיל לכתוב ספר, תלמיד שפיתח את נושא הצילום וצילם מאות תמונות יפיפיות מחלל הדירה שלו. זה פרויקט שאני רוצה להפוך לתערוכה. וכל זה לא היה קורה בלי הקורונה. בעיני, זה גרם לי להבין שאפשר להוריד את השעות בכיתה, הח'ברה לומדים מצוין. תראה, זו תקופה כיפית בסך הכול".

"גם במישור של היחסים עם ההורים יש מה לשפר כמובן. אני מודע לביקורות שלפעמים נשמעות בתקשורת על חוסר מענה מצד הצוות המקצועי כלפי ההורים, אבל מרגיש שיש פה עקומת למידה של כולם, וסך הכול הדברים עובדים יפה עד כמה שניתן".

 

עלייה של 150% במצוקה של בני הנוער

הראיון האחרון שלי הוא עם ד"ר איילת וידר-כהן, פסיכולוגית קלינית, שאליה מתנקזים בסופו של דבר המקרים הקשים באמת של תקופת הקורונה.

איילת, בואי נדבר לרגע על מספרים. כמה בני נוער מגלים סימני מצוקה ומגיעים לטיפול פסיכולוגי בתקופת הקורונה?

"מספרית יש עלייה גבוהה בגילויי מצוקה ובני נוער מאז פרוץ הקורונה. מחקר גדול שנערך על ידי הג'וינט עקב אחרי רווחה נפשית של ילדים ובני נוער, וגילה ירידה בתחושת הרווחה הנפשית. בנוסף, ישנם יותר דיווחים על אלימות במשפחה בגלל תקופות של אבטלה של ההורים, והעובדה שהמשפחה סגורה בבית. כאן נבחן החוסן המשפחתי, והוא בדרך כלל מעצים את המגמות הקימות: יש משפחות שמגלות את הכוחות שלהם ואלה בדרך כלל אותן משפחות חזקות שמגיעות לסגר עם משאבים כלכליים ורגשיים שיש להם תחושת 'ביחד', וכן להיפך. המשפחות החלשות מבחינה כלכלית שמגיעות עם משאבים רגשיים דלים עומדות בפני קושי גדול יותר.

"ממה שאני נחשפת אליו, וגם שומעת מהקולגות שלי, הקליניקות עמוסות כמו שלא היו עמוסות מעולם. לא היה דבר כזה. במערכת הפסיכולוגית הציבורית, שיעור הפניות גדל ב-150% וחלה עלייה גם בשיעור הדיווחים על אלימות במשפחה. באופן ספציפי ביחס לבני נוער, המחקרים מצביעים על כך שהגלישה באתרים שאינם צנועים עלתה בצורה ניכרת. החיים של בני הנוער עברו למסך, אין להם סיבה ללכת לישון, וכל עוד הם קמים בזמן לשיעורים בזום אף אחד לא מעיר להם.

איך בעצם את מצליחה לדבר עם נערים על הרגלי הגלישה המזיקים שלהם ברשת? למה הם משתפים אותך בזה?

"הם מדברים איתי על זה כי הם הגיעו למסקנה שזה משפיע להם לרעה על מצב הרוח. אני נחשפת לזה כשאני מנסה לברר מה מעיק ומכביד עליהם, ואיך עובר הלילה, ואני שואלת על סדר היום. ואז הם מתחילים לדבר כמה שזה עושה להם רע. מעבר לכך, מצוקות נוספות שעולות אצלי בקליניקה על ידי בני נוער וההורים שלהם הן למשל הדאגה להורים המבוגרים. ההורים נתפסים פחות חסינים ועמידים למחלה, וכמובן גם סבא וסבתא. עוד משהו שבולט זה שיש המון מריבות בבית – אם בעבר הורה היה יכול להגיד: 'זה שהוא לא מסדר את החדר שלו או שהוא מעשן נרגיל זו בעיה שלו' אז עכשיו זה יותר מסובך כי אם יש לו נניח אחות בקבוצת סיכון – זה משליך על כולם. ולכן כל הגבולות שמנסים לבסס כלפי הילדים נבחנים".

 

איילת וידר .

צילום : מירי שמעונוביץ'

אז האם בהכרח יש יותר קונפליקטים בין ההורים לילדים בתקופת הקורונה?

"כן, ברוב ככל המקרים יש יותר נקודות חיכוך. אם למשל מדובר בילד שבתקופה רגילה לא נמצא מתחת 'לעיניים' של ההורים כל הזמן כי הוא בבית הספר, עכשיו הם מרגישים את הנוכחות שלו הרבה יותר. למשל, במציאות רגילה תלמיד ישיבה תיכונית מתפלל במסגרת הלימודית שלו, אבל בתקופת הקורונה הבן בבית והאבא יכול לראות אם הילד שלו קם לתפילה או ממשיך לישון. ואז כמובן יכול להיווצר דיאלוג או קונפליקט, וזה כבר תלוי בצורה שבה מתנהלים בסיטואציה הזו".

"אותו דבר לגבי התמכרויות בכלל והתמכרויות בנושא המיני בפרט. הנוכחות ההורית יכולה לאפשר דיאלוג הרבה יותר פתוח, ויכולה להוליד פיצוץ או התעלמות הורית מהנושא. יש המון יוזמות יפות בנושא שמדברות על 'מוגנות ברשת' ואיך מתמודדים עם הסכנות שקיימות באינטרנט: אתרי הסברה על הנושא, הסכמה משותפת של ההורה והילד על התקנת סינן ברשת, ועוד. הרבה מאוד פעמים הילדים בעצמם מעלים את הנושא הזה בפני ההורים ומשתפים פעולה, יותר ממה שנדמה להורים. יש אפשרות להוציא יהלומים מהתקופה הקשה הזו".

"ככלל כדאי לדעת ששווה להשקיע הרבה יצירתיות של אפיקי עשייה, להצטרף לחבר'ה שמצליחים למצוא התנדבויות של תעסוקה ועבודה. שם צריך להיות המאמץ המושקע. יש פה הזדמנות לפתוח בעצמנו דברים מבחינת ההורות והאפשרות לקיים שיח כי יש יותר זמן, להשקיע בלמידת ופיתוח ערוצי עשייה חדשים. להבין את המגע והקשר של קשר עין במפגשים אנושיים אמיתיים מלמדת כמה העניין הזה חשוב".

לסיום, איך את רואה את הסיכויים של בני הנוער שהגיעו לטיפול פסיכולוגי בקורונה לצאת מזה? מה הידע הפסיכולוגי שלך אומר לך בנוגע לאפשרות שלהם להשאיר את התקופה הזו מאחוריהם?

"אפשר לחלק את המטופלים לשתי קבוצות. יש כאלה שהגיעו אלי בגלל משבר תגובתי. למשל אדם מובטל שנמצא בחל"ת והוא מדוכדך. ברגע שתסתיים הקורונה הוא יחזור לעבודה וישאיר את המשבר מאחוריו. או תלמיד שקשה לו עם הבדידות החברתית של כללי הקורונה.

"אבל יש את הקבוצה השנייה של המטופלים, שברגע שהם נפלו קשה להם לחזור. כאלה שאצלם המשבר הוא חריף יותר. למשל כאלה המתמודדים עם הפרעות אכילה והתמכרויות שהיו קיימות עוד קודם לכן והתעצמו בתקופת הקורונה. עבור אלה, החזרה ללימודים לא תגאל אותם מהבעיות שלהם. הקורונה תסמן עבורם נקודת מפנה קשה בחיים של בדידות. להבין שאולי אין כל כך הרבה אנשים שמתעניינים בהם. זו נפילה קשה מאוד, והם יזדקקו לטיפול ממושך כדי ליצור מנגנון של צמיחה. אחרת הם ימשיכו להתדרדר".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חם באתר
play3
מגזין
ללמוד להתפלל שמונה עשרה - הכניסה לתפילת עמידה - פרק 3
play3
מגזין
למה מבוגרים צוחקים פחות מילדים? – 'על כוס תה' פרק 3 עם הרב אייל ורד ומיאל מסוארי
למה מבוגרים צוחקים פחות מילדים? - 'על כוס תה' פרק 3 עם הרב אייל ורד ומיאל מסוארי
Shape-2
מגזין
"התרבות היהודית ספגה מכה אנושה"; שני מנהלי אולמות תרבות פותחים בראיון מיוחד את הלב
"התרבות היהודית ספגה מכה אנושה"; שני מנהלי אולמות תרבות פותחים בראיון מיוחד את הלב
Shape-2
מגזין
38 שנה לפטירתו - המנוע שהניע וחולל מהפכה אדירה בדורנו – סרט חדש ומרגש על דמותו של הרב צבי יהודה זצ''ל
Shape-2
מגזין
הרב ביגון בראיון חשוף ונדיר: "לא ידעתי מה זה אומר להיות יהודי"
הרב ביגון בראיון חשוף ונדיר: "לא ידעתי מה זה אומר להיות יהודי"