כשנבקש מהקב"ה בשבת על חודש אדר, נבקש חיים ארוכים, חיים של איכות, חיים של מידות, חיים של ברכה לאחרים .
נבקש שנקודת החירות תתברר באמת במלוא עוצמתה בדור הזה, ושנוכל להשתחרר מכל המושגים שבראייה עכשווית-שטחית משרתים את האינטרס שלי, כדי להיות בן חורין אמיתי.
לא בכדי אומרת המשנה בפרקי אבות "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". הברייתא לא אומרת שמי שעוסק בתורה הוא בן חורין.
כי אם אני קורא את פרשת משפטים ולא הולך לפי הסדר, ולא מתייחס לפרשת עבד עברי, אני עלול להישאר במחשבה השטחית שהכול זה עבדות. ואילו אם אדם פוגש תורה אמיתית, בלי מרכאות, תורה גואלת, לא מצד היותה שייכת לצד זה או אחר, אלא באמת איך התורה מטהרת את החיים, נקודת ההסתכלות שלו הופכת להיות נקודת הסתכלות של חירות גדולה.
הרבי מקוצק אמר על הפסוק: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי". אנשים של קודש. אנושיות של קודש. התורה לא באה להנחית על המציאות ידיעות או מעשים, אלא היא באה לגלות מה יש בתוך הנשמה שלנו. ולכן מי שעוסק בתורה ומחפש את החירות ימצא אותה.
כשהתורה אומרת לנו תהיו בני חורין באמת, היא אומרת לנו 'אנשי קודש תהיון לי'. קחו את האנושיות, תפתחו אותה, תטהרו אותה. תגלו איזה קודש יש בתוכה.
