השיח הפילוסופי על הרווקות מרתק, אבל שוכחים שהכול קשור לתרבות הדמיונות.
אנחנו שקועים בעומק של תרבות יוונית שעדיין הולכת לפי הסטנדרטים של יופי, תרבות הקניות והדוגמניות.
אין ספק שיש הרבה רווקים גם בגלל השימוש המופרז באינטרנט, שעלול לשטוף כל אדם מודרני אם הוא אינו נשמר מהמכשירים האלה, ובעצם כבר מתיר לעצמו הכול.
המצב הוא דרמטי וזה בעיקר בגלל הבדידות הנוראית, הפיתויים הבלתי נסבלים והשימוש באינטרנט ללא חסימה או עם חסימה חלקית שזה אותו דבר. היופי הוא חשוב.
אין ספק שהרדיפה אחרי היופי משקפת בשורשה איזו שאיפה להגיע לשלמות כלשהי, או בלשון 'נפש החיים' ל'השוואה גמורה', כלומר למצב שאין הבדלים, הכל בהרמוניה, אין מחסומים, אין למעלה ואין למטה, מקום אלוקי.
אך מה שכאן, בעולם השפל, הוא יפה ונעים בכל חלקי הבריאה, שהם דומם צומח חי ומדבר, אין הוא אלא ניצוץ האלוקות שנעתק ממקומו העליון ונמשך למטה לכל מין ומין ולכל איש ואיש מאותו החלק הנוגע לשורשו. (הרמ"ד וואלי, ספר הליקוטים, עמ' תז).
הרב וואלי מאיר עינינו שהיופי אינו אלא ניצוץ מהאלוקות. אך לאיזה יופי הכוונה? לא ליופי פלסטי מדומיין אלא ליופי אמיתי יהודי, שהוא בעיקרו פנימי ודינמי. כך בית הלל קובעים להלכה שניתן לומר על כל כלה: כלה נאה וחסודה. אך אם רואים שאינה יפה? התשובה היא שהיא יפה לבעלה. היופי מתעצם כיוון שיש חיבור, דעת, אהבה והערכה עמוקה הדדית.