האם לא עדיף שבמקום שילמדו אותנו בבית הספר שתיים ושלוש שפות ילמדו אותנו לכל הפחות להקשיב לאחת מהן?
סגולת הקשב” יש בכוחו ליצור ייחוד כה עמוק עם נפש הזולת עד שהוא מביאו אל “מקומו” ורשות היחיד שלו” שהיא קודמת אפילו לשפתו המילולית הפרטית של אותו אדם” באמצעותה הוא מדובב ומגלה את עולמו הפנימי” ולכן יתכן שלא יזדקק מקשיב כזה להתמחוֹת בלימודה” אך לא מן הנמנע שאם כבר בא אדם לעומק קשב שכזה אז גם את שפתו הפרטית של זולתו ישיג. וכדוגמת שלמה המלך עליו השלום החכם מכל האדם שעומק הקשב אשר בו הצטיין הביאו לדעת את מכלול השפות הפרטיות של הדומם הצומח החי והמדבר אף מבלי התמחות מוקדמת ולו באחת מהן” אלא רק מתוך השגת הכלל השיג את פרטיו. נכון שמדרגה זו “לאו מילתא זוטרתא היא”” אבל זאת יוכל כל אחד להיווכח איך מפעם לפעם כאשר עולה בידו להקשיב הקשבה עמוקה לבין שיחו בחינת “עמו אנכי בצרה” הוא מתקרב במעט אל סוד הבנתו גם אם אינו בן מקומו” ארצו תרבותו ושפתו. ותכונת קשב זו תהיה נחלת האנושות לעתיד” כאשר יתוקן יסוד השמיעה והקשב בחינת הנאמר בשלמה “ונתת לעבדך לב שומע” לשפוט את-עמך” להבין” בין-טוב לרע: כי מי יוכל לשפוט” את-עמך הכבד הזה”. אבל כשיכולת הקשב האיכותי הזה יורדת פלאים אז את מקום החסך הזה תופסת ההתמחות השפתית הרגילה” ואז אפשר שיהא אדם דובר הרבה שפות אך לא יקשיב ולו לאחת מהן באמת להבין את הנפשיות החבויה במעמקיה.
כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה’ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.(צפניה ג ט(

