בדיחידוש
צילי וגילי יושבות ומדברות. שואלת צילי: “גילי מה עשית היום?” עונה גילי: “הלכתי לקוסמטיקאית ואחר כך גם למספרה” היה נפלא!! ואז גם הלכתי לקנות כמה בגדים יפים…” ואז הוסיפה “אבל הבעיה היתה שכל מקום אליו הגעתי היה סגור…”
“היה נפלא!!… הבעיה היתה שכל מקום אליו הגעתי היה סגור” הילכו שניהם יחדיו?!
אם הכל היה סגור איה נפלאותייך גילי?!
ערבוב דמיון ומציאות הוא גורם גדול לסתירות הכואבות בחיי האדם. כי בכל מקום שהדמיון בונה לו את בנייניו באין מפריע וצובע את חיי האדם בזוהר אשליות אין-ספור” חייו מתמלאים סתירות מכאיבות ורגליו ניגפות זו בזו כל אימת שהתוכן הדמיוני מתנגש עם המציאות הממשית. וצריך האדם שבשעת “עלִיוֹת הדמיון” שלו (הלכתי לקוסמטיקאית… היה נפלא…) ישגיח שלא יהיה התוכן הדמיוני פורע את סדרי המציאות (הבעיה שכל מקום… היה סגור) ואפילו היו דמיונותיו ממין הקודש ישגיח שלא “ידחקו את השעה” ה”משחקת להווה” פן יצא עליו קול גערה מן השמים: להחריב עולמי יצאת?! שוב למערתך!! אבל כש”עליותיו הדמיוניות” תהיינה משוערות בשכל בריא ובשקל הקודש אזי יוכל אור העתיד הנכלל בהם לרפא במגעו את קרקע המציאות ולהיטיבה” כי מציאות ההווה כאדמה צחיית צמא זקוקה ומשוועת אף היא לכוחו המצייר של הדמיון שבקל יוכל להציץ אל תעלומות העתיד” ולהערות מלשד ציוריו המלהיבים אל “דמו של ההוה” להפשירו מקיפאונו ולהזרימו אל ים העתיד הגדול.
” ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד”.
