בחשש ובצער רב הודיעו לפלוני שאמו נפטרה” והוא געה בבכיה ללא הפוגה. ביום השישי מימי השבעה צלצל הטלפון” הוא ענה והחל מתייפח שוב במשנה תוקף. “מדוע אתה מתייפח כל כך?” נשאל: “זה אחי גם אמא שלו נפטרה…”
הלא היא גם אמך וידעת על פטירתה אם כן מדוע אתה מוסיף בכי על בכי?!
ללמד” שאף שצערם הוא על אותה האם ומצד זה אין תוספת צער בידיעה זו ששמע” אבל ההשתתפות בצער הזולת צריכה להגיע עד מידה כזו שיוכל להצטער על גוון צערו המיוחד של הזולת אף ששניהם מצטערים על אותו הדבר. וצריך שיהיה נחשב בעיניו כאילו אין אלו אותן אמהות אלא אמהות חלוקות ממש ..”גם אמא שלו נפטרה.. ”
וכן ההוראה לדיינים” שלא יאמר דיין: “דין כזה כבר בא לפני” וממילא יחשוב לפסוק דינו כפי מה שפסק כבר על מקרה זהה לו בעבר. כי עצם העובדה שמקרה זה קרה לאחר” הנה מצד זה כבר יש בו כמה וכמה משתנים מצד המקום הזמן והאדם” וממילא יתכן שישתנה פסקו וצריך לעיין בו היטב פן יטעה ויוציא ממון או יזכה שלא כדין…
