למאוץ קצר. הביטחון העצמי, הוא אומר בספרו זה האחרון, “בא לא מנאומי מוטיבציה, השראה כריזמטית, מְסיבות מורל, אופטימיות חסרת בסיס או תקווה עיוורת”.[i] היא באה מעשיית המעשה, יום אחרי יום, שנה אחרי שנה. חברות מצוינוֹת מנהיגוֹת משמעת ספציפית, שיטתית ועקבית. הן מעודדות אנשים למשמעת עצמית ולאחריות. הן נמנעות מתגובת-יתר לשינוי, ויהא זה שינוי לטובה או לרעה. מבטן מופנה תמיד אל האופק הרחוק. ומעל לכול, הן אינן תלויות במנהיגים הרואיים וכריזמטיים, שכן הללו, במקרה הטוב, מרוממים את החברה לזמן מה, אך אינם יוצקים בה את חוזק-העומק הדרוש להן לשגשוג לאורך ימים.
הדוגמה הקלאסית לעקרונות שניסחו ברנס, ריס-מוג וקולינס היא התמורה שהתחוללה בין פרשת כי תישא לפרשת אחרי מות; בין יום כיפור הראשון, בהר סיני, ליום כיפור השני, יום כיפור לדורות; בין מנהיגותו הגדולה-מהחיים של משה לבין המשמעת הכוהנית השקטה והמצטנעת של יום תשובה וכפרה אחת לשנה.
הפיכתם של ערכים לקודים של מעשה, המעצבים מצדם את הרגלי הלב, היא לב לִבָּן של היהדות ושל המנהיגות. אל לנו לאבד את ההשראה שנסכו בנו הנביאים, אבל אסור גם לאבד את הרגלי השגרה הללו, ההופכים אידיאלים למעשים וחלומות למציאות ממומשת.
שאלות לשולחן שבת:
- איך מצליחה ההלכה לשמש כלי להכלת האנרגיה הרוחנית והמחשבתית של עם ישראל?
- האם מפתיעה אתכם הפסיקה שהפסוק שציטט בן פזי הוא ה”כולל” ביותר, או שהדבר מתיישב על דעתכם?
- איך מקבלים השראה מהשגרה, ממעשים יומיומיים קבועים?
[1] ראו Max Weber, Economy and Society, Oakland, Calif.: University of California Press, 1978, 246ff.
[1] James MacGregor Burns, Leadership, New York: Harper, 1978, 454.
[1] ספרא, קדושים ד, יב.
[1] מצוטט במבוא לפירוש “הכותב” ל”עין יעקב”. מצוטט גם בידי המהר”ל מפראג בנתיבות עולם, אהבת רע א.
[1] William Rees-Mogg, The Reigning Error: The Crisis of World Inflation, London, Hamilton, 1974, 9–13.
[1] ג’ים קולינס, גלגל התנופה: מטוב למצוין, תרגמה דורית לנדס, תל אביב: פקר, תשס”ב; Jim Collins, Great By Choice, New York: HarperBusiness, 2001.
